לנחות בישראל

WARNING: my Hebrew is still work-in-progress and I have a frightening feeling that it might always be; that's why I'm using you as a crash dummy for my practice.
This means that reading it can make you temporarily blind or swear madly for days while sitting on the toilet.
By continuing you accept the above risks and hopefully you'll choose to help me improve by means of (hopefully polite) suggestions and advice.

זהירות: העברית שלי בתהליך למידה  ויש לי פחד שתמיד יהיה כך; זאת הסיבה למה אני משתמש בכם כדמה לתרגילי התרסקות.
זאת אומרת שלקרוא את זה יכול לגרום לכם לעיוורון זמני או לקלל כמו משוגעים למספר ימים כאשר יושבים בשירותים.
אם אתם ממשיכים אתם מסכימים לסיכונים למעלה ובתקווה תבחרו לעזור לי לשפר באצמעות המלצות

אני די בטוח שאני לא לבד בזה: באיזו שהיא נקודה תפסתי שאני אהבתי לטייל. אפילו הרגשתי שיכולתי לעשות את זה כל הזמן, לכן התחלתי לשאול את עצמי: "איך אני יכול לגרום לזה לקרות?

אחר כך כמה חוויות עזרו לי לתפוס משהו נוסף: היתי נוסע כבר ודווקא לא היתי עושה שום דבר אחר.

חיים מרגישים יותר מסובכים ופחות נחמדים מנסיעה כי הם מכריחים אותנו להתמודד עם יחסים ותוצאות בטווח הרחוק, אבל זה בדיוק מה שצריכים: הידע והבנה אמיתיות לא יכולות להיות מושגות דרך מגעים קצרים ומקריים אלא הם צריכים תקופות ארוכות של אינטראקציה ושל השתלבות.
אז לחיות זה  לנסוע ולנסוע זה  לחיות. הצעדים יום-יומים שלנו, גם קרובים וגם רחוקים, הם הבית שלנו (ציטטה) והחיים שלנו הם הנסיעה הגדולה כבר: פשוט העברה של הפרספקטיבה אישית מספיק כדי להיות מודע לזה. אפילו לא צריך להחליף מקום.

Israel_earth

היות שאני בן אדם סקרן, תמיד אהבתי ללמוד ובמזל העולם פשוט כלונה פרק ענק בשביל תלמידים.
יש להודות שהחיים, קרובים  להיות נסיעה מדהימה, הם גם רומן מפתיע ובחיי אף פעם לא יכולתי לתאר לעצמי מה היה בעמודי השמי: בכל המקומות ששקלתי לנסוע אליהם, ישראל הייתה לא ידועה  וחסרה כמו גרינלנד (ועכשיו אני יכול להיות די בטוח שגרינלנד גם מגניב, אף שעדיין אני לא יודע שום דבר עליו).

באמת אני לא ידעתי שום דבר על ישראל. זה למה אף פעם לא שקלתי לנסוע לכאן וכך בכבדות אנחנו מוגבלים על ידי הגבולים של הידע ושל הדמיון שלנו: באמת זה לא רק סיסמת מרצה שהשאיפה לחופש כרוך בלאמן את הידע ואת הדמיון כל הזמן (אגב: מרצים יקרים, אני מצטער אם חשבתי שזה היה רק דיבור חסר משמעות של הזקנים כשהיתי צעיר ופראי).

הדף הראשון של הטיול הזה התחיל בהתאהבות בבת ישראלית מרהיב עין (והיא העוֹרֵך שלי). עכשיו אנחנו גרים ביחד בישראל אבל הרומן המשיך בכמה צירופי מקרים די בלתי יאומנים שחיברו אותי למדינה הזאת אפילו יותר.
מכל מקום על דאגה: אני לא הולך להכאיב עם  סיפורים אישיים בשביל סיפוק האגו אלא לשתף חוויות מהפרספקטיבה של תושב זר על החיים כאן, על התרבויות מקומיות ועל השפות.
כרגע אני לומד (וקצת מתמודד עם) עברית בת זמננו, שהיא השפה הרשמית הכי מדוברת (האחרת זאת ערבית). אנגלית נחשבת חצי-רשמית ומדוברת במידה רבה על ידי הצעירים והילידים ;בנוסף היא מדוברת ברמה טובה מאוד לכן התיירים המדברים אנגלית ירגשו בנוח בזמן שהם נמצאים בארץ.
אבל חוץ מהשפות הרשמיות והתרבויות מקומיות, אני עכשיו נוכח לדעת שבישראל צריכים להיות תרבויות כמעט כמו שיש בכל הכוכב הזה וזה גורם לה מקום אפילו יותר מעניין ומדרבן.

הדבר הכי חיוני במטרה להעריך בצורה הכי מלאה את החוויה החדשה, הוא לעזוב דעות קדומות וציפיות. זה נכון במיוחד כשמתחילים להכיר מדינה אחרת ובטוח אפילו יותר כשמתחילים להכיר את ישראל.

הנה, בגלל זה החלטתי שה פוסט הזה יהיה טוב בתור התחלה כדי לעזור לכם להסתדר להשתמש במחק הפנימי שלכם (תשתמשו בו הרבה).

אם אתם אף פעם לא היתם בישראל,  אז דעתכם לא מדיוקת או אפילו לא נכונה בכלל בכמעת 100% אחוזי הסתברות. נקודה. רק תסכימו לזה ותמשיכו. אני לא אומר כדי שתרגישו בורים אלא זה מה שהגיע לי על דעתי (וכמובן הרגשתי ממש בור, כן, אבל זה מגיע לי כל הזמן לכן אני רגיל לזה).אם במקום זאת אתם כבר מודעים שעל דעתכם יש להישרף לאפר או אין לכם כלל דעה, אפוא צריך להיות שאתם יותר חכמים ממני (וכמובן כל כך הרבה לטובה).

כשלעצמי היה לי בראשית רק את הדעה המעורפלת שאני מניח שיש להרבה אנשים אחרים מאירופה: מדינה יחסית צעירה עם מרבית יהודית שורד בחרב במזרח התיכון רותח עוד ועוד.

זה לא כוזב לגמרי אבל זה כמו להגיד שאיטליה, שאגב היא הארץ המוצא שלי, במונחים של כנסיות קתוליות וכומרים, פסטה ופיצה (וכמובן מאפיה, אנשים מצחיקים שלרוב מניאקים מיניים ופוליטיקאים מביכים, סליחה על השחיכה).

אתם רואים את הנקודתי: ראשית בוא נעשה איזה נקיון ואני חושב שמה שתראו אחרי שתנחתו בנמל תעופה בן גוריון, שרק בפאתי תל-אביב, יעבוד טוב בתור התחלה.

הביטחון יעצור אותכם או בביקורת דרכונים או אפילו לפני זה, וישאל שאלות; כמה מהן יוכלות להיראות אישיות מאוד על הכוונות שלכם בארץ ועל הקשרים ישראלים ויחסו של הקצין יוכל להשתנות, מאוד בכנות ולמראית עין, מטינה ליחס האדיב בעולם הזה, אבל הם תמיד יפעלו בצורה מקצעיות ומדויקת. ובאנגלית ללא דופי.

אתם בנתב״ג עכשיו: נמל התעופה מאוד יפה ומאוד מודרני, היחיד הבין לאומי בישראל,שלאחרונה הגיע למקום הרבעי בבחירה שנתית של הקוראים של Conde Nast Traveler. כמובן אם אינטרנט אלחוטי בחינם, קל להשתמש ועובד.
אם אתם ציפיתם לראות במקום ביניין ישן מתפרק לחתיכות עם גמלים מסתובבים, סוחרים צועקים והכל מכוסה באבק ובחול אתם תצטרכו לחשוב שוב: לבטח יש מקומות כאלה בישראל המזרח תיכונית ואתם יכולים לבקר בהם. אני חושב שזה אחד הדברים המעניינים ומקסימים,  אבל הנתב״ג הוא לא אחד מהם ושזה טוב כי כמו שהוא עכשיו הוא יכול לעבוד די  בשביל כולם.
בסדר. אז אנחנו בעצם בכלוב זהב חביב למערבי נראה כל כך הרבה פעמים בכל כך הרבה נמלי התעופה מסביב לעולם, נכון? טוב… לא כל כך, לפחות לדעתי.

מתחילים להבחין באבן האופייני של הרבה בניינים, העיצוב והאדריכלות שונים, חנויות המתנות יהודיות, בחורים דתיים לבושים בבגדים מסורתיים שלהם ומפיצים תפילין (גם לכם, ומתייאשים עצובים אבל עם כבוד אם אתם לא יהודים), סימנים כתובים מימין לשמאל שאולי אף פעם לא ראיתם (זה עברית) וגם במה שאתם מזהים כאולי ערבית.

תראו גם כל סוגים של אנשים בכל צורות של סגנונות, מצנוע או אפילו בגלוי דתי (למשל צעיפים או כיפות) לנגדי בהחלט. מבנות בלונדיניות גבוהות של מזרח אירופה לגוונים מזרח-תיכונים אחרים להרבה עמים אסייתים שונים והמון יותר מזה. תעלו על דעתכם אחד ויהיה.

אבל זה מה שקורא בנמלי התעופות, נכון? כל סוגי האנשים מכל המקומות  שנוסעים למקומות אחרים.

טוב כן, אלא שהאנשים האלה הם באזור הציבורי עם גישה רגוע מאוד והם לא נוסעים לאף מקום, לפחות לא היום: הם מדברים עברית ו/או ערבית, ואולי רוסית או אנגלית איתם או לפעמים עם קרובים מקומיים, או אולי בקביעות עם קרובים שמגיעים לארץ לביקור. הם עוברים בצורה חלקה בין השפות וכמה ביניהם עדיין מחכים למישהו עם בלון מעופף בידים שבו כתוב ""אני אוהב אותך" או "ברוך הבא", ואולי גם פרחים.

בגלל שהם לא תיירים, הם ישראלים.

בכל אופן, ורק לרישום, הסצנות הלא צפויות אבל ממש מחממי לב, הן באמת דבר רגיל בנתב"ג, יותר מבכל מקום אחר.

בכל מקרה… האם לא מוזר ונחמד? אבל למה בכל זאת? נדבר על זה. כרגע אנחנו רק מוחקים דעות קדומות באמצעות הצפייה הפשוטה, אתם זוכרים?

זמן לקחת רכבת. אתם הולכים בחוץ ואתם נדרסים על ידי רוח מזרח-תיכוני שאפילו יותר קזק: האדריכלויות האקזותיות וערבות, המזג אוויר שיותר חם, הגינות גדולות וקטנות בכל מקום עם צמחים ים תיכוניים וטרופיים וכמו כן הפרחים  עם צבעים מסנוורים.
אתם קונים כרטיס בקלות מהמכונה עם כרטיס אשראי או מזומן ועוקבים אחרי השלטים עד הרציף שלהם. שם יותר גינות וצמחים מחכים לכם מהמרכז של הליכה נקיה מאוד ואתם יכולים לקנות משהו לשתות או לאכול ממכונת מכירה חדשה לגמרי בזמן שמוזיקאים צעירים מנגנים משהו חי במרחק צעדים ספורים.

הרקבת מגיעה בדיוק בזמן. היא נוחה ויותר זולה בהשוואה להרבה מקומות באירופה וגם לה יש כמובן אלחוט בחינם, קל להשתמש ועובד. אתם יושבים על יד בחורה שהנראה הודית ויש לה הפלאפון הכי חדיש ומולה איש צעיר עם מקבוק פרו אחרון לבוש à la mode jeune עם כיפה על הראש. לצדו יש אישה מוסלימית דתיה צעירה עם שיער מכוסה ונעלים ספורט אופנתיות, כנראה סטודנטית.

"מה האנשים האלה, שפות, מקומות, שירותים, חדישות? מה הסיר התכה מזרח-תיכוניהזה?" תוכלו לתפוס את עצמכם תוהים.

זאת ישראל.

עכשיו אתם נשארים בהחלט עם נפש יותר ריקה, נוסעים דרך מקום אל מחוץ לעולם הזה וממלאים את עיניכם בה. אבל זה לא חוץ העולם, זה רק חוץ עולמכם, וחוץ נפשכם. לעכשיו ולהרבה זמן כי יש כל כך הרבה ללמוד.

ברוכים הבאים לישראל!

השאר תגובה